האם פרסים הורסים לילדים את המוטיבציה?

כל הורה שהציע פעם "עשר דקות מסך אחרי שיעורי הבית" מכיר את הדאגה: זה מלמד את הילדים ללמוד, או רק לרדוף אחרי פרסים? זאת שאלה הוגנת, ולמחקר יש עליה תשובה ברורה ומדויקת, שימושית הרבה יותר מ"פרסים זה רע" או "פרסים זה מעולה".

האם פרסים באמת הורסים את המוטיבציה?

הם יכולים, במצב אחד מסוים: כשנותנים לילדים פרס על משהו שהם כבר אוהבים לעשות מעצמם. במחקר קלאסי משנת 1973 הובטחה תעודה לילדי גן שאהבו לצייר. אחר כך הילדים האלה ציירו פחות בזמן החופשי מילדים שלא קיבלו כלום או שקיבלו פרס בהפתעה. הפרס הפך בשקט משחק לעבודה.

זה אפקט ההצדקה היתרה (overjustification effect): כשפרס חיצוני נהיה הסיבה לעשות משהו, הסיבה של הילדים עצמם עלולה לדעוך. סקירה משנת 1999 של כ־128 מחקרים מצאה את אותו דפוס: פרסים מוחשיים, שמצפים להם מראש ושניתנים על עצם ביצוע המשימה, נוטים להחליש את המוטיבציה הפנימית למשימה הזאת.

אז להפסיק לתת פרסים?

לא, כי אותו מחקר מראה גם איפה פרסים לא פוגעים, ואיפה הם באמת עוזרים. האפקט הכי חזק בפעילויות שילדים כבר נמשכים אליהן. במיומנות שהם נמנעים ממנה או מתקשים בה, עדיין אין מוטיבציה פנימית שאפשר לדחוק החוצה, ופרס יכול לתת את הדחיפה להתחיל. הנזק בא מהאופן שבו הפרס בנוי, לא מעצם הפרסים.

זה מה שהממצאים מראים:

איך הפרס בנוי	ההשפעה על המוטיבציה
תשלום על משהו שהילדים כבר אוהבים	עלול להחליש את העניין שלהם עצמם
פרס על מאמץ או על סיום משימה קשה	ניטרלי עד חיובי, עוזר להתחיל
פרס לא צפוי ("הפתעה, הרווחת את זה")	כמעט בלי דחיקה החוצה
שבח ומשוב חיובי	נוטה דווקא להגביר את המוטיבציה
חוזה קבוע של "תעשו X, תקבלו Y", לתמיד	הסיכון הכי גבוה לתלות לטווח ארוך

איך נותנים פרסים בלי לכבות לילדים את הרצון?

מתגמלים את המאמץ, שומרים על קצת הפתעה, ומתכננים את היציאה כבר מההתחלה. משבחים את מה שהילדים עשו ("לא ויתרת על התרגילים הקשים") ולא את מי שהם ("איזה ראש יש לך"): משוב על מאמץ תומך במוטיבציה, ושבח על חוכמה עלול לגרום לילדים להימנע מדברים קשים (Mueller & Dweck, 1998). ואז מפחיתים את הפרס ככל שהמיומנות נהיית קלה יותר.

לנסות בבית

1. בוחרים מיומנות שהילדים נמנעים ממנה, לא כזאת שהם אוהבים: תרגול להכתבה, לא הציור שהם כבר עושים בשביל הכיף.
2. מתגמלים את ההתמדה, לא את הציון: שלושה ערבים של תרגול, לא "רק אם הכול נכון".
3. משאירים מקום להפתעה. פינוק לא צפוי אחרי מאמץ יפה מסוכן הרבה פחות מחוזה קבוע.
4. נותנים למאמץ שם. "המשכת גם כשהיה קשה" מלמד בדיוק את מה שרוצים לטפח.
5. מתכננים את הירידה מהפרס. מסכימים כבר מהיום הראשון שהפרס הוא גלגלי עזר: כשהתרגול נהיה עניין רגיל, מורידים אותם.

איפה בריינימו נכנס לתמונה

בריינימו בנוי בדיוק סביב המחקר הזה. הילדים צוברים כוכבים גם במשחקי למידה קצרים וגם במשימות ובמטלות שאתם קובעים, כך שגם מאמץ בבית, כמו תרגול ומטלות, נחשב, ולא רק תשובות נכונות במשחק. אתם בוחרים את הפרסים, ממלאים בהם את דלפק הפרסים ומאשרים כל אחד מהם, כך ששום דבר לא ניתן מאחורי הגב שלכם, ואפשר להנמיך את הפרסים או לכבות אותם ככל שהילדים צוברים תנופה משלהם. המטרה היא לא לשחד ילדים ללמוד לנצח, אלא להקל על השבועות הראשונים ואז לזוז הצידה. אפשר לראות איך זה עובד בדף הבית של בריינימו.

כשמשתמשים בפרסים ככה, הם לא האויב של המוטיבציה. האויב הוא חוזה קבוע וצפוי על משהו שהילדים כבר אוהבים. מוקירים מאמץ, שומרים על קצת הפתעה ומפחיתים בהדרגה, ומקבלים את הטוב משני העולמות: דחיפה להתחיל, וילדים שממשיכים מעצמם.